החלטה בתיק בש"א 4733/07

1.       בקשה לגילוי ולעיון ספציפי בהתאם לתקנה 116 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.       המשיבים הגישו תובענה לפיצויים עקב מותו בטביעה של המנוח ענאוון עביד. בין היתר נטען בכתב התביעה, כי מבקשים 1-2 לא דאגו להציב שילוט האוסר רחצה בשעות שבהן הרחצה מסוכנת, בכלל, ושילוט בשפה הערבית, בפרט. המבקשים כפרו בכתב ההגנה באחריותם, וטענו, בין היתר, כי הם מילאו אחר הנחיות משרד הפנים בנושא השילוט, וכי בפועל הוצבו שלטים מתאימים במתחם החוף והחניון בארבע שפות.

המבקשים פנו אל המשיבים וביקשו לקבל לידם צילומי ווידיאו שצילם משיב 2 במתחם מספר ימים לאחר קרות התאונה נשוא התביעה. בקשתם סורבה בנימוק, כי מאחר שהצילומים נעשו לאחר האירוע כהכנה לצורך המשפט, חל עליהם חיסיון, ולכן ייחשפו על ידי המשיבים רק לאחר שתוגשנה על ידי המבקשים עדויות ההגנה.

בעקבות תשובה זו עתרו המבקשים למתן צו לגילוי ולעיון ספציפי, המורה למשיבים לאפשר למבקשים לעיין בצילומים כבר עתה. לחילופין עתרו המבקשים כי בית-המשפט ייעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ויעיין בצילומים על מנת לעמוד על הפער הקיים שבין העובדות שפורטו בכתב ההגנה לבין העובדות כפי שהן מופיעות בצילומים. לחילופי חילופין עתרו המבקשים להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית, כאשר לאחר מכן תינתן אפשרות למבקשים לעיין בצילומים.

2.       שני הצדדים נסמכים בטענותיהם על ההלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1), 515. יש להדגיש ולהבהיר, כי בעניין סוויסהלא הועלתה טענת חיסיון באשר למסמכים נשוא הבקשה, ועל כן עסק שם בית-המשפט בסוגיה ה"נקייה" של אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי לקבוע את עיתוי העיון במסמכים (ראה פסקה 4(ג) לפסק הדין). אלא שגם בענייננו, סירובם של המשיבים לאפשר למבקשים לעיין בצילומים מטעמם אינו מבוסס בעיקרו על טעמים של חיסיון, אלא על טעמים של גילוי האמת המצדיקים, לשיטת המשיבים, את חשיפתם של הצילומים רק בשלב מאוחר יותר של המשפט. למעשה, שני הצדדים מבקשים כי אכריע בבקשה על פי אמות המידה שהותוו בעניין סוויסה, אשר אינו עוסק כאמור בטענת החיסיון. אפסע, אפוא, בדרכם.

3.       לטענת המבקשים, במקרה דנא יש לקיים את הכלל של גילוי מסמכים ועיון בהם, על מנת שיוכלו להיערך בהתאם ולהביא ראיות שיוכלו לסתור את טענות המשיבים, ולא מתקיים החשש כי העיון במסמך יאפשר לנתבעים לשבש או לשפץ את ראיותיהם. לטענתם, גרסתם בנושא השילוט כבר פורטה בהרחבה בכתב ההגנה, וכללה התייחסות לסוג השילוט, למספר השלטים, למיקומם המדויק, לתוכנם ולשפה שבה נכתבו. לכתב ההגנה אף צורפו תמונות של השילוט שהוצב במקום. נוכח זאת, לא יוכלו המבקשים לשפץ את ראיותיהם בנושא זה לאחר שיקבלו לידם את צילומי הווידיאו, ובוודאי שלא יוכלו הם לשנות את המיקום הפיזי של השילוט בחוף.

עוד טוענים המבקשים, כי חשיפת הצילומים לא תפגע בחשיפת האמת אלא רק תסייע בהגשמת מטרה זו, שכן ייתכן כי חשיפת הצילומים תעודד אפשרות של סיום התיק בפשרה. מוסיפים המבקשים, כי במקרה דנא לחשיפת הצילומים יש ערך נוסף, משום שאם יתברר כי המבקשים מילאו אחר הוראות משרד הפנים בנושא השילוט, אזי יתייתר הדיון במחלוקת שבין המבקשים לבין נתבעת 4 (אשר הגישה כנגד המבקשים הודעה לצד שלישי).

4.       המשיבים השיבו, כי במקרה דנא החשש שמא המבקשים יתאימו את עדויותיהם לעולה מן הצילומים נותר על כנו, שכן חרף הגרסה שנשטחה בכתב ההגנה ובתמונות שצורפו אליו, לא ברור מאלו היכן מצוי השילוט, מתי הוא הוצב, היכן מוצב השילוט ביחס למקום האירוע וכדומה.

5.       בעניין סוויסההנ"ל, הותוו אמות המידה שלהלן (פסקה 15 לפסק הדין):

(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

 (ב) רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

 (ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות הענין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בענין זה אין לקבוע מסמרות;

 (ד) במקרה מתאים רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

 (ה) החלטת בית המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול דעתו ובית המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים.

6.       בנסיבות המקרה, לא ראיתי לסטות מהכלל של ניהול ההליך ב"קלפים פתוחים".

ראשית, המבקשים שטחו בכתב הגנתם גרסה מפורטת אודות השילוט שהוצב, לטענתם, בחוף נשוא התביעה. גרסה זו כוללת התייחסות מפורטת לסוג השילוט, למספר השלטים, למיקומם המדויק על החוף, לתוכנם ולשפה שבה נכתבו (ראה סעיף 15 לכתב ההגנה, לרבות צילומי השילוט שצורפו לכתב ההגנה כנספחים ג'-ד'). במצב דברים זה, החשש כי לאחר העיון בצילומים ינסו המבקשים לבדות מליבם גרסה אחרת, המותאמת, כביכול, לצילומים, מוקהה באופן משמעותי.

שנית, אף אלמלא נמסרה על ידי המבקשים גרסה מפורטת כאמור, הרי עיון המבקשים בצילומים אינו מקים חשש ממשי לשיבוש ראיות ולסילוף האמת, שהרי ממה נפשך: אם הצילומים מחזקים את טענות התביעה, כיצד יוכלו המבקשים לשפר את עדויותיהם אם אלו אינן עולות בקנה אחד עם המצב הקיים בשטח? האם יוכלו המבקשים לשנות את המצב העובדתי שהיה קיים בסמוך לתאונה בשטח? נראה שלא. אולם אף אם יעשו כן, הרי שהמשיבים יוכלו לעמת עדויות אלו עם הצילומים מטעמם. ואם הצילומים מחלישים את טענות התביעה, הדברים נכונים מקל וחומר.

עוד מקובלת עליי טענת המבקשים, כי יש להם צורך להיערך בהתאם ולהביא ראיות שיוכלו לסתור את הצילומים, במקרה, למשל, שאלו משקפים רק חלקים בלבד של החוף.

7.       הבקשה מתקבלת.